יום שני, 23 בנובמבר 2009

אוכל ספגטי

יש רגעים קטנים כאלה, שכל כולם יחד ממלאים את עצם ההוויה שלך, שללא הבלוג, אולי לא הייתי חושבת להנציח אותם. ועל כך אני אסירת תודה לו...:)






ב-

4 תגובות:

  1. tamari23 בנובמבר 2009 בשעה 18:56

    התמונות משגעות !!! האחרונה השאירה אותי מתגלגלת מצחוק ומתמוגגת על היופי הזה של ההנאה והתאווה שבאכילת ספגטי...משהו שאולי אנחנו כמבוגרים, לצערנו או לשמחתנו, כבר לא עושים...
    פשוט מקסים
    ואגב, לתמרי יש גם חולצות כמו של צ'ופצ'יק "...TIME TO"...
    :)

    השבמחק
  2. Miri24 בנובמבר 2009 בשעה 18:37

    האמת שאני כן עדיין אוכלת הרבה עם ידיים, למרבה הזעם מצד אמא שלי..:)

    ולגבי החולצות - רק כשאמרת, שמתי לב למה שהיה כתוב עליה. למזלנו, אנחנו מקבלים כמעט את כל הבגדים מבני דודים של צ'ופצ'ופ, כך שאני לא ממש מבחינה בהם. :)

    השבמחק
  3. EADotCom25 בנובמבר 2009 בשעה 1:55

    Reminds me of the time when my son had not learned to use the chopsticks! hahahaha!

    השבמחק
  4. Miri26 בנובמבר 2009 בשעה 22:42

    I am glad it reminded you of your son. Thank you for reading!

    השבמחק

תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)

Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!