יום רביעי, 8 ביולי 2009

על שממית חמודה שבאה לבקר

היום נסעתי לירושלים לבקר את רופאת השיניים שלי.

יצאתי בזמן שישנת את שנת הצהרים שלך וחזרתי כעבור 7 שעות שלמות!!! נראה לי כי זה הזמן הארוך ביותר שנפרדתי ממך מאז שהצטרפת אלינו.

האמת שהיה די נחמד, אם כי התגעגעתי מאוד מאוד. הייתי זקוקה לקצת חופש, למרות בדרך חזרה החזקתי את עצמי חזק מאוד שלא להרדם על ההגה. הרגשתי כילדה קטנה שנסעה לטיול שנתי. אני אוהבת לנסוע לירושלים - ההרגשה היא כאילו אני חוזרת לבית הוריי. רגליי נושאות איתי מבלי שהראש מבין לאן. הכל מוכר, ונדמה כאילו אני מזהה אפילו את הריחות באוויר. אני כמובן מסתובבת אפופה בזכרונות מלפני למעלה מ-10 שנים, אז עברתי לגור בעיר הבירה. וכך, למעשה, מתעלמת מהמראות העכשוויים שלה - אם הייתי מפנימה אותם, יש סיכוי כי הייתי מאושרת פחות.

הסתובבתי בחיוך רחב - היה נדמה לי כאילו כל רבבות האנשים מסביבי ידעו איזה אוצר השארתי מאחורי.

מה שלא ידעתי הוא כי בזמן שנעדרתי הגיעה אורחת חדשה.

שממית קטנטנה הגיעה לבקר!

מה שמאוד שימח את ליבך.

מאז שאתה איתנו, לא ריססנו את הבית. די הרבה פעמים אנחנו על סף לשנות את המצב הזה. אך יש לו גם כמה צדדים חיוביים - זה, למשל, אחד מהם...:)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)

Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!