היום בפעם הראשונה מצאנו את עצמנו רוקדים בוואלס ארוך של "תן, קח"! זה קרה בדשא של אחר הצהרים. האמת שכנראה זה התחיל עוד אתמול. כשהיינו בבית, פתאום התחלת לתת לי מחזיק מפתחות (אני אעדכן בימים הקרובים לגבי הפעילויות החדשות שלך) להחזיק בשפתיים שלי. נהנית מאוד לשים לי אותו בפה ואז לקחת אותו. צחקת המון. והיום, שוב בליווי הצחוק המתוק שלך, נתת לי את הנשכן של אוראל, ואז לקחת אותו בחזרה. וכך המשכנו דקות ארוכות: "עידני, תן לי. תודה רבה. קח. תודה רבה". איזה כייף!בדרך כלל, אחרי כל דבר חדש שאתה עושה, מגיעה הפוגה של כמה ימים, עד שאתה חוזר לפעילות הזו שוב. כך, למשל, בימים האחרונים כמעט ולא התיישבת ישיבה חופשייה (עם ידיים מורמות באוויר). והיום פתאום התיישבת ללא סוף. בהרבה יותר בטחון. כך גם, אחרי שכבר ירדת ביום מסוים לבד מהמיטה אחרי שהתעוררת ועלית עליה בחזרה, החל ביום למחרת חזרת לקרוא לי מהמיטה כשאתה מתעורר. אתמול, חזרת לרדת ולעלות באופן עצמאי מהמיטה, אך עדיין לא כשאתה מתעורר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על כך שהקדשתם מזמנכם להגיב על מה שכתבתי!
תגובתי אליכם תפורסם כתגובה לפוסט, בהמשך לתגובתכם, כך שאנא תחזרו לקרוא אותה.
תודה רבה..:)
Hi there! I am glad you took a moment to comment!
Please notice that if you ask me a question in the comments section, then I answer it in the comments section...so don't forget to check back! Thank you for stopping by!