קצת חששתי מחגיגות מרובות אנשים, ובמיוחד ילדים קטנים, בבית סגור, ללא אפשרות לצאת החוצה. כמו תמיד, היו אלה אך חששות שלי. אני שמחה שהתגברתי עליהם ואפשרתי לנו להנות מחברה נעימה, הרבה חיוכים וצחוקים. וכך אולי גם הגעגועים לאלה שלא יכלו להצטרף היו חלשים קצת יותר. תמיד בערב זה אני די סנטימנטלית, מתרגשת מאוד, קצת עצובה, אך בעיקר אסירת תודה על כל מה שמסביבי...נ.ב. ואת בת ארבעה חודשים ושבועיים...
נראה שהיה מאוד כיף, ברוחנו היינו איתכם!!! עשינו אצלנו ארוחת ערב עם חברים וילדיהם, הכנו ביחד סושי ונזכרתי בפעם ההיא בטבעון שהכנו סושי ביחד עם הילדים (אלה שתי הפעמים הראשונות בהן הכנתי סושי מאז שעלמה נולדה, מאז הכנתי איתה ביחד רק שתינו עוד פעם אחת והיה מדהים:)
השבמחק